א אָ֣ז יָשִֽׁיר־מֹשֶׁה֩ וּבְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־הַשִּׁירָ֤ה הַזֹּאת֙ לַֽיהוָ֔ה וַיֹּאמְר֖וּ לֵאמֹ֑ר אָשִׁ֤ירָה לַֽיהוָה֙ כִּֽי־גָאֹ֣ה גָּאָ֔ה ס֥וּס וְרֹכְב֖וֹ רָמָ֥ה בַיָּֽם׃ ב עָזִּ֤י וְזִמְרָת֙ יָ֔הּ וַֽיְהִי־לִ֖י לִֽישׁוּעָ֑ה זֶ֤ה אֵלִי֙ וְאַנְוֵ֔הוּ אֱלֹהֵ֥י אָבִ֖י וַאֲרֹמְמֶֽנְהוּ׃ ג יְהוָ֖ה אִ֣ישׁ מִלְחָמָ֑ה יְהוָ֖ה שְׁמֽוֹ׃ ד מַרְכְּבֹ֥ת פַּרְעֹ֛ה וְחֵיל֖וֹ יָרָ֣ה בַיָּ֑ם וּמִבְחַ֥ר שָֽׁלִשָׁ֖יו טֻבְּע֥וּ בְיַם־סֽוּף׃ ה תְּהֹמֹ֖ת יְכַסְיֻ֑מוּ יָרְד֥וּ בִמְצוֹלֹ֖ת כְּמוֹ־אָֽבֶן׃ ו יְמִֽינְךָ֣ יְהוָ֔ה נֶאְדָּרִ֖י בַּכֹּ֑חַ יְמִֽינְךָ֥ יְהוָ֖ה תִּרְעַ֥ץ אוֹיֵֽב׃ ז וּבְרֹ֥ב גְּאוֹנְךָ֖ תַּהֲרֹ֣ס קָמֶ֑יךָ תְּשַׁלַּח֙ חֲרֹ֣נְךָ֔ יֹאכְלֵ֖מוֹ כַּקַּֽשׁ׃ ח וּבְר֤וּחַ אַפֶּ֙יךָ֙ נֶ֣עֶרְמוּ מַ֔יִם נִצְּב֥וּ כְמוֹ־נֵ֖ד נֹזְלִ֑ים קָֽפְא֥וּ תְהֹמֹ֖ת בְּלֶב־יָֽם׃ ט אָמַ֥ר אוֹיֵ֛ב אֶרְדֹּ֥ף אַשִּׂ֖יג אֲחַלֵּ֣ק שָׁלָ֑ל תִּמְלָאֵ֣מוֹ נַפְשִׁ֔י אָרִ֣יק חַרְבִּ֔י תּוֹרִישֵׁ֖מוֹ יָדִֽי׃ י נָשַׁ֥פְתָּ בְרוּחֲךָ֖ כִּסָּ֣מוֹ יָ֑ם צָֽלֲלוּ֙ כַּֽעוֹפֶ֔רֶת בְּמַ֖יִם אַדִּירִֽים׃ יא מִֽי־כָמֹ֤כָה בָּֽאֵלִם֙ יְהוָ֔ה מִ֥י כָּמֹ֖כָה נֶאְדָּ֣ר בַּקֹּ֑דֶשׁ נוֹרָ֥א תְהִלֹּ֖ת עֹ֥שֵׂה פֶֽלֶא׃ יב נָטִ֙יתָ֙ יְמִ֣ינְךָ֔ תִּבְלָעֵ֖מוֹ אָֽרֶץ׃ יג נָחִ֥יתָ בְחַסְדְּךָ֖ עַם־ז֣וּ גָּאָ֑לְתָּ נֵהַ֥לְתָּ בְעָזְּךָ֖ אֶל־נְוֵ֥ה קָדְשֶֽׁךָ׃ יד שָֽׁמְע֥וּ עַמִּ֖ים יִרְגָּז֑וּן חִ֣יל אָחַ֔ז יֹשְׁבֵ֖י פְּלָֽשֶׁת׃ טו אָ֤ז נִבְהֲלוּ֙ אַלּוּפֵ֣י אֱד֔וֹם אֵילֵ֣י מוֹאָ֔ב יֹֽאחֲזֵ֖מוֹ רָ֑עַד נָמֹ֕גוּ כֹּ֖ל יֹשְׁבֵ֥י כְנָֽעַן׃ טז תִּפֹּ֨ל עֲלֵיהֶ֤ם אֵימָ֙תָה֙ וָפַ֔חַד בִּגְדֹ֥ל זְרוֹעֲךָ֖ יִדְּמ֣וּ כָּאָ֑בֶן עַד־יַעֲבֹ֤ר עַמְּךָ֙ יְהוָ֔ה עַֽד־יַעֲבֹ֖ר עַם־ז֥וּ קָנִֽיתָ׃ יז תְּבִאֵ֗מוֹ וְתִטָּעֵ֙מוֹ֙ בְּהַ֣ר נַחֲלָֽתְךָ֔ מָכ֧וֹן לְשִׁבְתְּךָ֛ פָּעַ֖לְתָּ יְהוָ֑ה מִקְּדָ֕שׁ אֲדֹנָ֖י כּוֹנְנ֥וּ יָדֶֽיךָ׃ יח יְהוָ֥ה ׀ יִמְלֹ֖ךְ לְעֹלָ֥ם וָעֶֽד׃ יט כִּ֣י בָא֩ ס֨וּס פַּרְעֹ֜ה בְּרִכְבּ֤וֹ וּבְפָרָשָׁיו֙ בַּיָּ֔ם וַיָּ֧שֶׁב יְהוָ֛ה עֲלֵהֶ֖ם אֶת־מֵ֣י הַיָּ֑ם וּבְנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל הָלְכ֥וּ בַיַּבָּשָׁ֖ה בְּת֥וֹךְ הַיָּֽם׃ כ וַתִּקַּח֩ מִרְיָ֨ם הַנְּבִיאָ֜ה אֲח֧וֹת אַהֲרֹ֛ן אֶת־הַתֹּ֖ף בְּיָדָ֑הּ וַתֵּצֶ֤אןָ כָֽל־הַנָּשִׁים֙ אַחֲרֶ֔יהָ בְּתֻפִּ֖ים וּבִמְחֹלֹֽת׃ כא וַתַּ֥עַן לָהֶ֖ם מִרְיָ֑ם שִׁ֤ירוּ לַֽיהוָה֙ כִּֽי־גָאֹ֣ה גָּאָ֔ה ס֥וּס וְרֹכְב֖וֹ רָמָ֥ה בַיָּֽם׃ כב וַיַּסַּ֨ע מֹשֶׁ֤ה אֶת־יִשְׂרָאֵל֙ מִיַּם־ס֔וּף וַיֵּצְא֖וּ אֶל־מִדְבַּר־שׁ֑וּר וַיֵּלְכ֧וּ שְׁלֹֽשֶׁת־יָמִ֛ים בַּמִּדְבָּ֖ר וְלֹא־מָ֥צְאוּ מָֽיִם׃ כג וַיָּבֹ֣אוּ מָרָ֔תָה וְלֹ֣א יָֽכְל֗וּ לִשְׁתֹּ֥ת מַ֙יִם֙ מִמָּרָ֔ה כִּ֥י מָרִ֖ים הֵ֑ם עַל־כֵּ֥ן קָרָֽא־שְׁמָ֖הּ מָרָֽה׃ כד וַיִּלֹּ֧נוּ הָעָ֛ם עַל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹ֖ר מַה־נִּשְׁתֶּֽה׃ כה וַיִּצְעַ֣ק אֶל־יְהוָ֗ה וַיּוֹרֵ֤הוּ יְהוָה֙ עֵ֔ץ וַיַּשְׁלֵךְ֙ אֶל־הַמַּ֔יִם וַֽיִּמְתְּק֖וּ הַמָּ֑יִם שָׁ֣ם שָׂ֥ם ל֛וֹ חֹ֥ק וּמִשְׁפָּ֖ט וְשָׁ֥ם נִסָּֽהוּ׃ כו וַיֹּאמֶר֩ אִם־שָׁמ֨וֹעַ תִּשְׁמַ֜ע לְק֣וֹל ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ וְהַיָּשָׁ֤ר בְּעֵינָיו֙ תַּעֲשֶׂ֔ה וְהַֽאֲזַנְתָּ֙ לְמִצְוֺתָ֔יו וְשָׁמַרְתָּ֖ כָּל־חֻקָּ֑יו כָּֽל־הַמַּֽחֲלָ֞ה אֲשֶׁר־שַׂ֤מְתִּי בְמִצְרַ֙יִם֙ לֹא־אָשִׂ֣ים עָלֶ֔יךָ כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה רֹפְאֶֽךָ׃ כז וַיָּבֹ֣אוּ אֵילִ֔מָה וְשָׁ֗ם שְׁתֵּ֥ים עֶשְׂרֵ֛ה עֵינֹ֥ת מַ֖יִם וְשִׁבְעִ֣ים תְּמָרִ֑ים וַיַּחֲנוּ־שָׁ֖ם עַל־הַמָּֽיִם׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אבן עזרא

אבן עזרא

פסוק א:
אז ישיר משה. משפט לה"ק לומר לשון עתיד תחת עבר עם מלת אז אז יבנה שלמה (מ"א יא ז) אז ידבר יהושע (יהושע י יב) אז יבדיל משה (דבר' ד מא) וככה בלשון ישמעאל משה לבדו חבר השירה ולמדוה ישראל ושורר כל אחד ואומר אשירה לה' וכמוהו ויצו משה וזקני ישראל (דבר' כז א) כי המצוה משה לבדו אמרה, וזקני ישראל אמרוה לכל:
פסוק א:
ויאמרו לאמר. כל אחד ואחד ככה או בכל דור ודור:
פסוק א:
כי גאה גאה. הראה גאותו כי הסוס שיש לו גאוה וגבורה והרוכב שהוא גבור שניהם השליכם בים כמשליך חץ, כי רמה בים כמו נושקי רומי קשת (תה' עח ט):
פסוק ב:
עזי. אמר רבינו שלמה ז"ל כי יש הפרש בין עזי בקמץ חטף ובין עֻזי בקבוץ על כן אמר כי יו"ד עזי וזמרת יה נוסף ולא הראה לנו אחר כמוהו, ואמר כי וזמרת יה סמוך כאילו כתוב עז וזמרת יה היה לי לישועה כי חשב כי כמוהו ויהי ביום השלישי וישא אברהם את עיניו (ברא' כב ד), ומי שיבין בלשון ישמעאל ידע ההפרש שיש ביניהם, כי לומר עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה איננו משפט לשון הקדש ולא לשון ישמעאל, ואין הפרש בין עזי בקמץ חטף, ובין היותו בקבוץ, כי אמר הטריפני חֻקי (משלי ל ה) נאמר ממנו. כי חָקךָ וְחָק בניך (ויקרא י יג), והנה בשירה הזאת, נהלת בעָזךָ (פ' יג) בקמץ חטף, וכמוהו ה' בעזך ישמח מלך (תה' כא ב), והנה היו"ד סימן המדבר א"ר משה הכהן, בעבור ריש וזמרָת קמוץ, כי הוא וזמרתי יה, אם אתן שנת לעיני (תה' קלב ד) קמוץ, כמו שנתי, והנה נַחְלָת שפרי עלי (שם טז ו) קמוץ כמו נחלתי (רות ד, ו) ה' מנת חלקי וכסי (שם טז) קמוץ, כמו מנתי, והנה מה יעשה במלת ומנָת המלך (דה"ב לא ג) שהוא קמוץ והוא סמוך, וככה ים המלח (במד' לד ג) יָם כנרת (שם לד יא), ומי שהשיב לומר אלה זרות הן נאמר לו שים עמהם עָזי וזמרָת יה", ולפי דעתי שמלת עזי מושכת עצמה ואחרת עמה, כמשפט לשון הקדש, כאלו כתוב, עזי וזמרת עזי יה, והטעם בעבור שהזכיר למעלה סוס ורוכבו רמה בים, הודה כי לא היה זה בגאותו ועזו, רק עזי ותפארת עזי הוא השם לבדו שהוא יה, וזהו אחד משלשה שמות העצם אשר פירשתי ושלשתם מגזרה אחת, ובעבור כי מלת אהיה ידועה בלשון הוצרך להחליף היו"ד בוי"ו בשם הנכבד, ומלת יה ידועה, ובעבור אות הגרון נפתח היו"ד, והיו"ד הנעלם הסירוהו כי יש לו סוד אחר מדרך המספר ומצאנו השם מחובר עם השם הנכבד, והוא כמו עזי וזמרת יה ה' וכבר פירשתי כי השם פעם הוא שם העצם, ופעם הוא שם תואר:
פסוק ב:
זה אלי. תקיפי:
פסוק ב:
ואנוהו. אושיבהו בנוה:
פסוק ב:
וזה ישרת בעבור אחר, זה אלהי אבי והטעם אלהי אברהם יצחק ויעקב:
פסוק ב:
וארוממנהו. שאספר גבורתו:
פסוק ג:
ה' איש מלחמה. שהוא מעמיד אוהביו הדבקים בו, והוא איש מלחמה לאויביהם:
פסוק ג:
ופי' איש כעצם הדבר, והנה בכוכבים איש לא נעדר (ישעי' מ כו), ובחיות "איש אל עבר פניו ילכו" (יחז' א ט), ובמלאכים, והאיש גבריאל (דניאל ט כא), והנה איש מלחמה כמו בעל מלחמה כמו איש אמונים (משלי כ ו) איש שבו אמונים:
פסוק ג:
ה' שמו. עתה יודע שמו, כמו הקורא למי הים ה' שמו (עמוס ח ה) לבדו העושה ככה:
פסוק ד:
מרכבות פרעה. שהיו כבדות ועמהם חילו, כאילו ירה אותם כמו חץ שהוא קל:
פסוק ד:
בעבור שהזכיר חילו הזכיר שלישיו שהיו על כלו:
פסוק ד:
ואמר יפת כי ים סוף כמו קנה וסוף קמלו (ישעי' יט ו), ותשם בסוף (למעלה ב) כי ים סוף קנה וסוף סביביו ולא סביבות שאר הימים, ור' ישועה אמר, שם עיר כמו ים כנרת (יהושע יג כז):
פסוק ה:
תהומות תהומות הארץ כמו תבלעמו ארץ (פ' יב):
פסוק ה:
ושורק יְכַסְיֻמוּ תחת חולם כמו לא תעבורי מזה (רות ב ה):
פסוק ה:
במצולת. המים העמוקים, וכן ותשליכני מצולה (יונה ב ד) בעמקי הגלים:
פסוק ו:
נאדרי. היו"ד נוסף כיו"ד אכזרי (משלי יא ז):
פסוק ו:
ואמר פעמים ימינך ה', כטעם כי הנה אויביך ה' (תה' צב י), נשאו נהרות (שם צג ג) והטעם כי פעם אחרי פעם, פעמים אין להם מספר תעשה ככה שתרעץ ימינך האויב:
פסוק ו:
והנה נאדרי בכח הוא השם הנכבד, ויש אומרים שהוא שב אל הימין:
פסוק ז:
וברוב גאונך. שהוא למעלה על כל גאה, תוכל להרוס כל הקמים, ואין לך צורך לכלי ברזל להרסם, רק חרונך לבדו תשלח ויאכלמו כקש לפני אש כי החרון חום דומה לאש:
פסוק ח:
וברוח אפךָ. כמו, ומרוח אפו יכלו (איוב ד ט) תגער במים ויקרשו:
פסוק ח:
נערמו מים. כמו. ערמת חטים (שה"ש ז ג):
פסוק ח:
כמו נד נוזלים. והמים שמנהגם להיותם נוזלים ויורדים, שבו כמו נד, כמו, קמו נד אחד (יהושע ג טז) כמו חומה:
פסוק ח:
קפאו תהומות. נקרשו, כמו "וקפאון" (זכריה יד ו):
פסוק ח:
בלב ים. באמצע הגוף, כנגד רוחב הגוף:
פסוק ט:
אמר אויב. הוא פרעה:
פסוק ט:
ומלת תמלאמו קשה ורבי מרינוס אמר תהיה מלאה נפשי מהם לקחת כל ממונם כדרך בני יצאוני (ירמי' י כ) והטעם דבק עם אחלק שלל, ואחרים אומרים מגזרת אשר מלאו לבו (אסתר ז ה):
פסוק ט:
ואחר כן אורישם:
פסוק ט:
תורישמו ידי. תשמידם, וכן ואם לא תורישו (במד' לג נה):
פסוק י:
נשפת ברוחך. מגזרת נשף כי בנשף הבאת רוח שהטביע אותם:
פסוק י:
צללו. מגזרת מצולות כמו לקול צללו שפתי (חבקוק ג טז):
פסוק י:
ובמים אדירים. דבק עם צלל, כאלו אמר צללו במים אדירים כעופרת:
פסוק י:
ועופרת מגזרת עפר, כי הששה מיני מתכות אם יושמו תחת הארץ יחסר כל אחד מהם דבר ידוע בשנים ידועות. ולעולם העופרת תוסיף:
פסוק יא:
באלים ה'. הם מלאכי מעלה הקדושים, ובני אלים הם הכוכבים ועוד אפרש זה בפ' כי תשא:
פסוק יא:
נאדר בקדש. הוא כסא הכבוד:
פסוק יא:
וטעם נורא תהלות. כי כל המהללים יראים הם להלל שמו, כי מי ישמיע כל תהלתו והם חייבים להלל שמו, כי הוא לבדו עושה פלא.
פסוק יב:
נטית ימינך. מהו הפלא כי שמך עליון בעליונים ומשם נטית ימינך ובלעה הארץ שהיא למטה מכל השפלים, את האויב, והנה בדרך משל, כי ברגע אחד הגיעה ימינך שהיא למעלה משמי השמים, אל תחת הים:
פסוק יב:
וטעם ימינך כחך:
פסוק יג:
נחית בחסדך. אמר נחית לשון עבר תחת עתיד כמשפט הנבואות:
פסוק יג:
וטעם בחסדך על עמודי הענן והאש, כי הוא המנחה אותם, או זה רמז לאשר נחם עד עתה:
פסוק יג:
נהלת. כמו אתנהלה לאטי (ברא' לג):
פסוק יג:
בעזךָ. ולא בעוזם:
פסוק יג:
אל נוה קדשך. הוא הר סיני ששם שכן הכבוד, וכן כתוב ואביא אתכם אלי (למטה יט ד):
פסוק יד:
שמעו עמים שהם סביבותיהם גם יעברו עליהם:
פסוק יד:
חיל אחז יושבי פלשת. יושבי ארץ פלשת, כי יושבי לאות על זה:
פסוק טו:
אילי. ביו"ד כמו כבשים, כי השרים כדמותם בצאן:
פסוק טו:
והנה פלשתים ואדום ומואב לא נלחמו עם ישראל במדבר:
פסוק טו:
נמוגו כל ישבי כנען. בעבור השמועות, כדרך, ונשמע וימס לבבנו (יהושע ב יא), גם ישבי כנען ארץ כנען:
פסוק טז:
תפל עליהם. שב אל אדום ואל מואב, אעפ"י שהזכיר למעלה כנען, וכמוהו בעמוד ענן ידבר אליהם (תה' צט ז), כאשר פירשתי וישם דמי מלחמה בשלום (מ"א ב ה) שב אל אבנר לבדו את אבימלך ואת אשתו ואמהותיו וילדו (ברא' כ יז) שב אל אשתו ואמהותיו, וכל זה בעבור עד יעבור עמך ה', שעברו עליהם לפני בואם אל ארץ כנען:
פסוק טז:
ואמר עד יעבור פעמים, כי סבבו את הר שעיר ימים רבים: וטעם קנית. שהיו עבדים למצרים, ואתה קנית אותם להיותם לך לעבדים:
פסוק יז:
תבאמו ותטעמו. תפלה שיעמדו שם הרבה ולא יגלו, כדרך בהר מרום ישראל אשתלנו (יחז' יז כג):
פסוק יז:
בהר. כמו ההר הטוב הזה והלבנון (דבר' ג כה) או רמז להר המוריה על כן כתוב אחריו, מכון לשבתך פעלת ה':
פסוק יז:
וטעם פעלת ה', שאתה כוננת מקדש מכון לך, כי המקום הנזכר הוא כנגד המקום הנכבד מהעליון כי מקומות הארץ משתנים כנגד הכוכב העומד על ראשם, וחכמי המזלות יבינו זה:
פסוק יז:
ומלת מִקּדָש כמו מִקְדָּש, וכמוהו "הִשְׁבַתָ מִטֳּהָרו" (תה' פט מה) כי הדגש בטי"ת נוסף כדגש קו"ף מִקְדָש, ובעבור שהיה בקו"ף שוא נע נרפה הדל"ת כי אין מנהג בכל המקרא דגש אחר שוא נע חוץ מגזרת שְׁתַּיִם, וכבר הזכרתי דקדוקו:
פסוק יז:
כוננו ידיך. כמו פעלת, כי הטעם כפול:
פסוק יח:
ה' ימלוך. כאשר יבנה בית המקדש לשמו, אז תראה מלכותו בארץ:
פסוק יח:
וטעם לעולם ועד על דרך קצרה, כי הוא לעולם ועַד עולם ואל תתמה בעבור מלת "עד" שאינה סמוכה כי כתוב שוכן עד וקדוש שמו (ישעי' נז טו) ומשפט לשון הקדש בהיות התנועה באות הבא אחר וי"ו יפתחוהו, כמו שור וכשב וָעֵז (ויקרא ז כג) ובעבור זה נפתה ועד, והנה אמר ואֹכַל מכל (ברא' כז לג) ובסוף הפסוק, הנחש השיאני וָאֹכֵל (שם ג יג) על כן אמרו לעלם ועד:
פסוק יט:
כי בא סוס פרעה. לפי דעתי, כי גם זה הפסוק מהשירה להזכיר הפלא שעשה בתוך פלא כאשר פירשתי:
פסוק יט:
ומלת עליהם שבה אל סוס פרעה ברכבו ובפרשיו, גם פרעה עמהם כי כן כתוב, אמר אויב שהוא פרעה, ואחריו תבלעמו ארץ, וכתוב מפורש, ונער פרעה וחילו בים סוף (תה' קלו טו):
פסוק כב:
ויסע. לפי דעתי כי עמוד הענן שהיה הולך לפניהם בצאתם ממצרים, ועמוד האש ככה לילה ללכת יומם ולילה (למעלה יג כא), ואחר שטבע פרעה וחילו אין להם פחד ולא יסעו בלילה, והנה לא תמצא בפ' בהעלותך שבלילה נסעו, והנה הסיעם משה על פי השם ואינם רק ששה מסעות עד הר סיני, והם פחותים מארבעים יום, והאויר טוב לא לח ולא קר, ומי שאין לו אהל יוכל לעמוד באויר ולא יזיקנו, ובבואם אל מדבר סיני עשו כולם סוכות כי שם יתעכבו עד שיעשו המשכן כי בעבור זה הוציא עצי שטים ממצרים כאשר אפרש, ולהיות זכר לסוכות שעשו שם היה חג הסוכות, כי הכתוב אמר כי בסכות הושבתי את בנ"י (ויקרא כג מג) ואיך ישבו בעננים? כי הסכות אינם דומים לעננים, ועוד אפרש למה חג הסוכות בחדש השביעי, וכאשר נעשה המשכן ירד השם בעמוד ענן עליו כי כן כתוב ואש תהיה לילה בו (למטה מ לח), ובנסוע הענן יסעו בני ישראל, ובעבור זה כתוב ובעמוד ענן אתה הולך לפניהם יומם (במד' יד יד), והנה שנים עמודים הם שמתחלפים על המשכן, ואם קבלה ששבעה ענני כבוד היו נניח סברתינו ונסמוך על הקבלה:
פסוק כב:
אל מדבר שור. הוא מדבר איתם בעצמו אולי שתי ערים היו במדבר שנקראו כן או יש למדבר שני שמות, והעד שאמר וילכו שלשת ימים במדבר הוא מדבר שור, על כן בהודעה נפתח בי"ת במדבר: ולא מצאו מים:
פסוק כג:
ויבאו מרתה. וכתוב ויסעו מים סוף (במד' לג יא) כמו ויסע משה את ישראל מים סוף וילכו דרך שלשת ימים במדבר איתם ויחנו במרה (שם שם ה):
פסוק כג:
על כן קרא שמה. הקורא כמו, אשר ילדה אותה ללוי (שם כו נט):
פסוק כד:
וילנו. מבנין נפעל, כמו וְיִכֹּנו (משלי טז ג) מן נכונו (שם יט כט) מהפעלים השניים או מעלומי העין, ואילו היה מבעלי הנו"ן היה על משקל וַיִגָשׁו:
פסוק כה:
ויצעק. זה העץ לא ידענו מה היה, רק דבר פלא היה, ואילו היו המים עומדים היינו אומרים דרך רפואה היה, ונכון הוא מה שאז"ל:
פסוק כה:
שׁם שׂם לו. השם לישראל:
פסוק כה:
חק ומשפט ליסר אותם וללמדם:
פסוק כה:
וטעם ושב נסהו. על דרך כי מנסה ה' אלהיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים (דבר' יג ד), וככה ויענך וירעיבך (שם ה ג) ולמען נסותך להטיבך באחריתך (שם שם טז), להטיב הסובלים שלא הלינו על משה:
פסוק כו:
ויאמר אם שמוע תשמע. כבר הזכרתי כי כל שמיעה שאחריה למ"ד או בי"ת אין פי' לשמוע הדבר רק להבין טעם הענין הנושא הדבר והנה זו השמיעה שיבין מה מצוה לעשות:
פסוק כו:
והישר בעיניו תעשה. אלו מצות עשה:
פסוק כו:
והאזנת למצותיו. מצות לא תעשה להתבונן מה הם:
פסוק כו:
ושמרת כל חקיו. שלא יעבור עליהם, כמו "ולא תלכו בחקות הגוי" (ויקרא כ כג), וחקת השם שלא יעשו כמעשיהם:
פסוק כו:
וטעם המחלה. יש לך לזכור כי בעיניך ראית המחלה והנגעים והמכות אשר שמתי במצרים בעבור שמרדו בי ואם תשמע חקי תמלט מהם, שלא אעשה לך כאשר עשיתי להם, ועוד כי אני ה' אהיה רופאיך מכל מחלה שגזרתי להיותם על הארץ, אין לך צורך לרופא, כאשר רפאתי המים המרים שאין יכולת ברופאים לרפאם, והנה דבר מרה הפך המכה הראשונה כי מימי היו מתוקים ולא יכלו לשתות מהם, וכאן המים המרים שבו מתוקים, והנה השם עשה הדבר והפכו על יש לך להשמר שלא תמר בו, ולאהוב אותו כי הוא ייטיב לך:
פסוק כז:
ויבאו. אמר הגאון שבעים מיני תמרים היו ואחרים הוסיפו לכל שבט ושבט ואחרים אמרו לכל איש ואיש, ואין צורך לדברים האלה, כי המעינות שהיו י"ב, ושבעים תמרים לא נבראו עתה בשביל ישראל, ואין זה זמן בשול תמרים, ולפי דעתי כי ישראל לא ישבו במרה רק יום אחד, והתעכבו באלים כמו כ' יום על כן אמר הכתוב, ויחנו שם על המים על כן אמר בפסוק הבא אחריו, כי בחמשה עשר יום לחדש השני נסעו מאלים והנה בט"ו ימים חנו בד' מקומות, ואלה הם מדבר סיני ודפקה, ואלוש, ורפידים, כי תחילת החדש השלישי באו מדבר סיני, והזכיר התמרים להודיע כי המים מתוקים הפך מי מרה, כי התמרים לא יצליחו בארץ שמימיה מרים: