ויהי לי לישועה. פרש"י וכן בדברי הימים ובני ישראל היושבים בערי יהודה וימלוך עליהם רחבעם וקשי' לחזק' שהרי פסוק זה במלכים הוא והרב ר' אליקים חזר על המקרא ומצאו בדברי הימים ובמלכים:
פסוק יא:
מי כמוך באלים. לכך הוא נסמך אצל נשפת ברוחך כסמו ים ואצל וברוח אפך נערמו מים לפי שהנס היה גדול שרוח האף חם הוא ואעפ"כ הקריש המים ורוח הפה קר הוא ואעפ"כ החזיר המים לקראתם ונשתנה ממנהג העולם שמנהג העולם שהקור מקריש המים והחום מחזירם לקדמותם ונהפך כאן וזהו שנאמר נורא תהלות עושה פלא כן מצאתי כתוב בש' ר"ת מאוריי':
פסוק יז:
תביאמו ותטעמו. פרש"י נתנבא שלא יכנס לארץ. פי' חזקו' אין להקשות ממה שפירש"י עתה תראה וז"ל העשוי לפרעה תראה העשוי לז' מלכי אומות לא תראה כשאביאם לארץ שהרי לא אמר לו הקב"ה אלא אנו דורשין אותו ע"כ דבריו. עי"ל לפי מה שפי' התם ניחא ומ"מ קשיא לחזקו' שהרי בפר' בהעלותך פרש"י גבי נוסעים אנחנו וז"ל שתף משה עצמו עמהם עדין לא נגזרה גזירה עליו כסבור שהוא נכנס. ותירץ הרב ר' אליקים שמה שפרש"י כאן שנתנבא שלא יכנס לארץ אינו ר"ל שנתכוון לכך אלא נכנסה בפיו נבואה זו באמרו תביאמו ותטעמו ולא אמר תביאנו ותטענו אבל לא אמר לדעת כן שלא יכנס לארץ:
פסוק כא:
ותען להם מרים. תימ' היה לו לומר להן שהרי הלשון מוסב על הנשים. ואמר לי הרר"א שיש במדרש שאמרו המלאכים להקב"ה רבש"ע אם הקדימונו האנשים לומ' שירה תקדימונו הנשים בתימ'. ותען להם מרים שירו תחלה ואח"כ נשים:
פסוק כה:
שם שם לו חק ומשפט. פרש"י במרה נתן להם קצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהם כגון שבת ופרה אדומה ודינים. וקשי' שהרי בפרש' משפטי' פרש"י מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני משמ' שדינין ושבת נאמרו בסיני וי"ל שנאמרו במרה ונשנו בסיני. וקשי' דאמרי' תבא פרה ותכפר על מעשה העגל. משמ' שלא נאמרה פרה עד אחר מעשה העגל ופי' חזקו' שוודאי נאמרה במרה ומיהו לא נעשית עד שנה שניה לאחר מעשה:
פסוק כו:
כי אני ה' רופאך. הרי לך לשון רפואה מוסב על החולה ובמקום אחר מוסב על החלי כמו שנאמר נרפא הנתק טהור הוא. וכבר דבר הר"ר יוסף חזן מטורויי"ש שדבר בספרו ספר ידידות בשער שמוש היוצאי' והעומדים וזה לשונו שמתי לבי לדעת שמוש שרש הרפואה בעבור שמצאתי ברוב מקומות במקרא שאין הרפואה נופלת על החולי כמו כי אני ה' רופאך. רפאני ה' וארפא וירפאו המים. כי הוא טרף וירפאנו. ישלח דברו וירפאם. וכן כלם לבד מקומות שנמצאו והנה נרפא נגע הצרעת. וטהר הכהן הבית כי נרפא הנגע ולא שמעתי אם דבריו מדקדקים על אלו שיצאו מכלל חבוריהם ואמנם יתכן לדעתי שכל זמן שהחלי בתוך חלל הגוף ואינו נראה מבחוץ שם המקרא קובע לו חובה שהרופא פועל והחולה פעול אבל כשהחולי נראה בחוץ כמו נגע או צרעת או נתק ישאר מכו' שבשר שם חובה להיות חולי פעול. ואמת ונכון פי' אם תסמוך בתחלת הפעול אז אתה רשאי לעשות פעול ממי שתרצה מהגוף או מהחולי בין בחלאי פנימיים בין חצונים וכן אתה מוצא הרופא לכל תחלואיכי הרי כל חלאים אף פנימיים ואע"פ שלא נזכר שם הגוף אלא החלאים וכן אומ' רפא נא לה. אע"פ שבצרעת היתה לא נזכר שם רק מרים ולא המכה. וכן הנני רופא לך שחין היה. וכן פשט המקראות בכל מקום ובשמוש שרש הרפואה עכ"ל: